פסק-דין בתיק ב"ל 23210-06-10

1.         ברכה ויזל  (להלן - התובעת) הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) לתשלום דמי לידה. משאישר הנתבע את התביעה על בסיס שכר של 900 ש"ח לחודש בלבד, הגישה היא תביעה לבית הדין.

רקע עובדתי

2.         התובעת ילדה ביום 20.6.07 והגישה, ביום 24.1.08, תביעה לדמי לידה (נ/1). בתביעה זו הצהיר המעסיק ברדיצ'ב תעשיות יבוא ויצוא בע"מ, כי השכר החודשי ששולם לתובעת בגין החודשים 8/06 ועד 1/07 היה 900 ש"ח בחודש והשכר החודשי ששולם לה בגין החודשים 2/07 ועד 5/07 היה 4,500 ש"ח.

3.         תביעת התובעת לדמי לידה אושרה כאשר חישוב דמי הלידה התבסס על שכר חודשי  בסך 900 ש"ח בחודש. בהחלטת הנתבע מיום 29.6.08 צויין כלהלן -

            "הרינו להודיעך כי אישרנו תביעתך לתשלום דמי לידה בגין הלידה מיום 20.6.07. חישוב דמי הלידה התבסס על השכר בחודשים 11.06 עד 1.07 ושכרך לאחר חזרתך לעבודה...

                חישוב זה נעשה כך, משום שלא נמצאה כל הצדקה לשינוי בשכרך דווקא ברבע השנה לחישוב דמי הלידה.

                הנך רשאית להגיש תובענה נגד החלטה זו תוך 6 חודשים מיום קבלת הודעה זו לבית הדין לעבודה בבאר שבע. בתובענה יש לציין: שם פרטי ומשפחה, מס' זהות, כתובת, פרטי ההחלטה עליה הינך מערערת, סיבת הערעור וכן סניף המוסד שנתן את ההחלטה. הנך זכאית לבקש מהלשכה לסיוע משפטי שליד משרד המשפטים סיוע משפטי הכולל יעוץ וייצוג בפני בית הדין לעבודה..." (ההדגשה הוספה - א.ס.)

4.         ביום 18.7.08 שלחה התובעת מכתב לנתבע שעניינו "ערעור על חישוב דמי הלידה".

5.         בתשובה למכתב התובעת נשלח לתובעת, ביום 28.1.10, מכתב ממחלקת פניות הציבור של הנתבע בו נכתב -

            "כפי שציינו בפנייך במכתבנו מתאריך 29.9.09, דמי הלידה שולמו לך בהתאם לשכר הקבוע.

                להוכחת טענתך לשכר גבוה יותר, התבקשת להמציא הוכחות המעידות על התשלום בפועל.

לצערנו, ללא המצאת ההוכחות על ביצוע התשלום על ידך או על ידי מעבידך, לא ניתן לאשר את דמי הלידה על פי השכר הנטען".

6.         ביום 13.6.10 הגישה התובעת תביעה לבית הדין על דחיית תביעתה לתשלום דמי הלידה על פי השכר שהוצהר על ידה.            

7.         לאור טענת הנתבע שיש לדחות את התביעה מכח תקנה 1 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים הלגשת תובענות) התש"ל - 1969 וכן העובדה שאין מחלוקת שההודעה נתקבלה אצל התובעת בסמוך להוצאת המכתב (1.7.08) ביקשו הצדדים לסכם בעל פה בטענת הנתבע לעניין התיישנות התביעה. בית הדין נעתר לבקשה והצדדים סיכמו טענותיהם בשאלה זאת.

טענות ב"כ הנתבע בסיכומיה -

8.         התביעה של התובעת התיישנה וזאת מהטעמים כלהלן -

א.         עניינה של תביעה זו הינה החלטות הנתבע מיום 29.6.08 ומיום 1.7.08 לפיהן אושרה תביעתה של התובעת לדמי לידה על בסיס שכר של 900 ש"ח בחודש. על החלטות אלה הגישה התובעת לבית הדין תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי ביום 13.6.10, בחלוף כשנתיים. במכתב הנתבע מיום 29.6.08 צוין מפורשות המועד לעניין זכות הערעור;

ב.         התביעה התיישנה, וזאת על פי הוראות תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל - 1969. בפסיקה נקבע זה מכבר, כי לבית הדין אין סמכות להאריך את המועדים להגשת תובענות;

ג.          אין בעובדה שהתובעת התכתבה עם נציג פניות הציבור של הנתבע, כדי להאריך מועדים הקבועים בחוק וגם אם הנתבע בחן מסמכים מסוימים, עדיין אין בכך כדי לוותר על טענת ההתיישנות. יתרה מזו, במהלך תקופת ההתכתבות שלחה התובעת מכתב לנתבע ממנו עולה, כי התייעצה עם עורכי דין. (מכתב זה הוגש לבית הדין);